פסק-דין בתיק עד"י 3127/09

בפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש קמא שהחליט לסטות מהסדר טיעון שנקשר בין הצדדים בעניינו של המערער.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של סחר בציוד מלחמתי, בכך שמכר במקרה אחד 2,000 כדורי אם-16 תמורת 2,300 ש"ח, ובמקרה נוסף מכר 300 כדורי אקדח תמורת 450 ש"ח. המערער אף רכש 500 כדורי אקדח בהזדמנות נוספת.

הצדדים הציגו בפני בימ"ש קמא הסדר טיעון ועתרו במשותף כי ייגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 10,000 ש"ח. הצדדים נימקו את ההסדר בעברו הלא מאוד מכביד של המערער, הודאתו שחסכה מזמן ביהמ"ש ובכך שדובר בעבירות שבוצעו שנה ושלושה חודשים לפני מעצרו.

כאמור, בימ"ש קמא החליט לחרוג מהסדר הטיעון ולהחמיר בעונשו של המערער. ביהמ"ש נימק את החלטתו בכך שסבר כי ההסדר סוטה סטייה קיצונית מרמת הענישה המקובלת ואין בנסיבות המקרה הצדקה להקלה כה משמעותית. ביהמ"ש הדגיש כי דובר במי שסחר בכדורים באופן מתמשך ולא דובר במעידה חד פעמית. כמו כן, הדגיש את העובדה כי דובר בתחמושת בכמות גדולה שיכולה להתגלגל לידי אנשים שיעשו בהם שימוש קטלני. לאחר שנתן דעתו גם לעברו הפלילי אותו ראה כמכביד, הגיע ביהמ"ש למסקנה שיש להחמיר בעונשו של המערער ועל כן גזר עליו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 36 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

במהלך הדיון בערעור, הודיעו שני הצדדים כי הם עומדים מאחורי הסדר הטיעון שנקשר ביניהם בערכאה הראשונה ומבקשים כי הערעור יתקבל וייגזר על המערער עונש בהתאם להסדר הטיעון. הצדדים הציגו לעיוני פסיקה התומכת בכך שבעבירות מהסוג בהן הורשע המערער, רמת הענישה עומדת על 9-11 חודשי מאסר בפועל בצירוף קנס כספי. הצדדים הוסיפו כי במקרה זה ולנוכח האופי הכלכלי של העבירות הקנס הכספי המשמעותי מהווה איזון מתאים והולם לעונש המאסר בפועל, גם אם זה אינו חמור במיוחד.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, סברתי כי במקרה זה לא היתה הצדקה לסטות מהסדר הטיעון שנקשר ביניהם. ראשית ובהתאם לפסיקה שהציגו בפניי (עד"י 3105/07 התביעה הצבאית נ' אל עמור ועד"י 1326/09 מטיר נ' התביעה הצבאית) נראה כי רמת הענישה בעבירות מסוג זה אכן נעה סביב שנת מאסר בפועל בצירוף קנס כספי. לטעמי חרף עברו הפלילי של המערער שאינו קשור לעבירות סחר בנשק, לא היתה הצדקה לקבוע כי העונש הראוי במקרה זה עומד על כפליים תקופת המאסר לה עתרו הצדדים במשותף. היה נכון לשקול לקולא את הודאתו של המערער באשמה בשלב מוקדם של ההליך, כמו גם בעובדה שבצד המאסר בפועל התבקש קנס כספי משמעותי ונכבד של 10,000 ש"ח. עוד היה נכון להביא כשיקול לקולא במקרה זה את התקופה שחלפה ממועד ביצוע העבירות ועד מעצרו של המערער - תקופה המלמדת דווקא על סיכוי שהמערער נטש דרך זו ולא יחזור לעבירות אלו.

אני סבור שבאיזון כלל הנסיבות, הן לנוכח רמת הענישה והן לנוכח נסיבותיו הפרטניות של מקרה זה, מן הראוי לכבד את הסדר הטיעון שכן אין הוא סוטה סטייה קיצונית מרמת הענישה המצדיקה את התערבות ביהמ"ש.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה כי חלף המאסר בפועל שנגזר בערכאה ראשונה ייגזרו על המערער 10 חודשי מאסר בפועל שימנו החל מיום מעצרו. כמו כן, חלף הקנס שנגזר בערכאה ראשונה ייגזר על המערער קנס בסך 10,000 ש"ח (שובר 3148) או 10 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד מועד שחרורו של המערער ממאסרו וכתנאי לו.

לנוכח עברו הפלילי של המערער לא מצאתי לנכון להתערב בתקופת המאסר המותנה שנקבעה בערכאה ראשונה.  

ניתן היום, 18 באוקטובר 2009, ל' בתשרי התש"ע בפומבי ובמעמד הצדדים.

שופט

רמ"שית: עא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: